פסק-דין בתיק בג"ץ 304/04

השופטת ע' ארבל:

1.        ענינה של העתירה שבפנינו במרוץ הסמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין רבני. במוקדו של הדיון עיקול שהוטל על דירת מגורים על-ידי בית הדין הרבני. האם הוצא צו העקול בסמכות כדין אם לאו, זו השאלה שבפנינו.

"מירוץ הסמכויות" בין בתי המשפט האזרחיים ובתי הדין הרבניים בנושאים שבסמכותם המקבילה אינו סוגיה חדשה במשפטנו. אחד מבני הזוג היריבים חותר להגיע אל בית הדין הרבני, השני אל בית המשפט לענייני משפחה. כל אחד מהם מבקש להשיג את השני ולזכות - כך הוא מאמין - ביתרון (ראו למשל: ע"א 2626/90 אברהם ראש חודש נ' מירה ראש חודש, פ"ד מו(3) 205 (להלן: עניין ראש חודש); בג"צ 5969/94 אליהו אקנין נ' בית הדין הרבני האזורי, פ"ד נ(1) 370 (להלן: עניין אקנין)). כתיאורו של השופט חשין בעניין אקנין (שם, בעמ' 380):

"מתדיינים ייצאו ויבואו במבוכות ובפיתולים, ומחשבי-קיצין הם שיידעו מה דרך יבור לו אדם, שייכנס לפרד"ס וייצא ממנו בשלום. ענייננו-שלנו הוא בפקעת מעין-זו האחרונה: תביעה לפירוק שיתוף בדירת מגורים של בני-זוג ועימה תביעה למדור; והשתיים כרוכות ואחוזות זו-בזו עד-לבלי-הפרד."

פירוק שיתוף ומדור, שתי סוגיות משפטיות הכרוכות זו בזו. עם זאת הסוגיות המשפטיות בהקשר זה משקפות אך היבט מסוים וצר של מציאות חיים, מציאות בה רב הנסתר על הנגלה, מציאות שלעתים קשה היא ביותר, מציאות של בני זוג שהשקיעו שנים רבות וטובות בבניית ביתם, וכעת מאבדים שנים יקרות במריבה מרירה וכואבת על חלוקתו ופרוקו. בית המשפט מבקש לרדת לעומקו של הסכסוך, אולם יכולתו לפתור באופן מלא מצבים אלו בהכרעות משפטיות הינה מצומצמת ומוגבלת למסגרת העובדתית שנחשפה בפניו ולסוגיות המשפטיות שעלו בהקשר זה.

העובדות

2.       המשיבה מס' 3 (להלן: האשה) והעותר (להלן: הבעל) נישאו זו לזה ביום 5.10.78, ולהם שלושה ילדים, שתי בנות ובן, היום בגירים.

          בשנת 1989 נקלעו יחסי בני הזוג למשבר. האשה ביקשה להתגרש, והבעל סירב לסיים הקשר שביניהם. בסופו של דבר, הצדדים הגיעו לפשרה, ועיגנו את ההסכמות ביניהם בהסכם (מיום 13.11.89). הסכם זה אינו נוגע במישרין לענייננו, אך יש לציין שאחד מתנאי ההסכם היה כי הבעל יעביר את חלקו בדירת המגורים (להלן: הדירה) על שם הילדים. ההסכם לא אושר בבית המשפט, הבעל לא קיים התחייבותו כאמור והאשה לא דרשה את קיומה.

3.       ההסכם הנזכר הביא לתקופת רגיעה בת שבע שנים, עד ששוב פרץ סכסוך בין בני הזוג. ביום 26.2.96 הגישה האשה תביעה למזונות ומדור עבור הילדים לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (להלן: בית המשפט או בית המשפט לענייני משפחה). בסמוך לאחר מכן, הגיש הבעל תביעה "לשלום בית או לחלופין גירושין" לבית הדין הרבני בתל-אביב (להלן: בית הדין).    

ביום 18.11.97 נתן בית המשפט לענייני משפחה (השופט ש' בוקובסקי) פסק דין המאשר את ההסכם בעניין המזונות והמדור. לפי ההסכם, הבעל התחייב להמשיך לשאת בתשלום המשכנתא ובתשלום הוצאות אחזקת המדור. כן התחייב הבעל בתשלום מזונות עבור הילדים בסך של 2,500 ש"ח לחודש. הבעל התחייב גם למחוק את תביעתו בבית הדין. גם הליך זה אינו נוגע באופן ישיר לסוגיה שבפנינו והוא מובא כאן על מנת שהדיון הנוכחי יוצג בהקשר הרחב של מסכת האירועים שבמסגרת הסכסוך בין בני הזוג.

4.       לא עברו ימים רבים עד שיחסיהם של בני הזוג נקלעו שוב למשבר. בחודש אוקטובר 1997 עזב הבעל את בית המשפחה, ומאז בני הזוג גרים בנפרד. נטען כי בתקופה זו קשר הבעל מערכת יחסים עם אשה אחרת.

ביום 26.5.98 הגיש הבעל לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לפירוק השיתוף בדירה. מנגד, הגישה האשה ביום 19.10.98 לבית הדין שתי תביעות, לשלום בית ולמדור. כן הגישה לבית הדין "בקשה דחופה למתן צו עיקול, צו מניעה ולקבלת צו זמני למדור ייחודי-ספציפי". ביום 21.10.98 הוציא בית הדין צו עיקול על דירת המגורים, וביום 21.1.99 הוציא בית הדין צו למדור ספציפי, בו נקבע:

"לאחר שמיעת הצדדים מחליט ביה"ד: כי לאשה זכות מגורים ספציפית בדירה הרשומה ע"ש שניהם ואוסרים על הבעל לעשות כל דבר העלול להפריע לאשה להתגורר במדור זה."

          על החלטה זו לא הוגש ערעור.

5.       בעוד שתביעותיה של האשה התבררו בבית הדין תוך תקופה של חדשיים, ההתקדמות בתביעת הבעל בבית המשפט לענייני משפחה היתה פחות מהירה. רק ביום 11.6.02 (למעלה מארבע שנים אחרי שהתביעה הוגשה) נתן בית המשפט לענייני משפחה החלטה לפירוק השיתוף בדירה. בהחלטה נאמר:

"...אין בהגשת התביעה למדור בבית הדין הרבני ואין במתן הצו כי לאשה זכות ספציפית בדירה והאיסור על הבעל לעשות כל דבר העלול להפריע לאשה להתגורר בדירה, כדי למנוע מבית המשפט להחליט על פירוק השיתוף בדירה ולהסדיר נושא המדור בהתאם לסעיף 40א' לחוק המקרקעין...

...אכן על פי סעיף 40א לחוק המקרקעין יש לדאוג לסדור מדור חלופי לבנם הקטין של הצדדים ולבן הזוג המחזיק בו (האשה) לפני ביצוע פירוק השיתוף בדירה. דא עקא, אין מניעה ליתן היום צו לפירוק השיתוף בדירה. מטבע הדברים פינוי האשה והקטין מהדירה לא ייעשה מהיום למחר. לאחר שייחתם חוזה מכירה בו יצויין מועד הפינוי של האשה והקטין מהדירה אחזור ואדרש לנושא המדור של הקטין לבקשת האשה כך שנושא מדור הקטין יוסדר לפני הפינוי בפועל...

...עם זאת, לאור העיקול ע"י בית הדין הרבני על הדירה כאמור לעיל, לא ניתן לבצע את פירוק השיתוף בפועל כל עוד העיקול לא יוסר ע"י כב' בית הדין הרבני..."

          על החלטה זו לא הוגש ערעור.